צפית פעם בסרט בו השחקן הראשי נפל כל כך
עמוק
עד שהגיע למקום הנמוך ביותר שרק ניתן?
ברקע, התנגנה לה מנגינה שקטה וקודרת. כאב, עצבות, חוסר תקווה, בדידות
נוראית.
ולפתע, משהו בך הרגיש את זה. התרגשת, דמעות החלו לזלוג להן מעצמן,
הלחיים שלך נהיו לחות, היית כל כולך שם, נוכח לכאב, נוכח לאמת.
התחברת לתחושה החזקה המכה בך.
כל מה שיש והיה בך אי פעם, נעלם כלא היה מעולם.
הכוחות שלך, האנרגיות הייחודיות שלך,
התאדו. נעלמו, לחלוטין.
לכולנו זה קרה.
כולנו נפלנו כל כך עמוק, עד שהגענו לתחתית.
לכולנו כאב
שחשבנו שאיבדנו את הכל.
אבל לפתע, במקום הכי נמוך שידעה בנפש,
הגיע מישהו.
אדם היקר מאוד ללבך.
כשחשבת שהכל אבוד, שאין דרך חזרה,
הוא היה שם בשבילך.
הוא הביט בך עמוק לתוך העיניים, במבט כל כך רך ומלטף, ואמר לך את
המשפט ששינה את כל המציאות בשנייה:
"אני יחד אתך".
הוא חייך אלייך, חיבק בעצמה ופיזר את החום שהיית זקוק לו כאוויר
לנשימה.
ברגע אחד, הכוחות שלך מצאו את הדרך וצעדו בשבילים הנכונים ואט אט החלו
לחזור מהר לגופך.
ידעת, הרגשת דבר אחד. אתה לא לבד.
כמו מלאך שלח מעלייך את כנפיו.
בהתרגשות נכנסת למקום המבטחים ושמעת:
"אני מאמין בך", הוא אמר.
"כשאתה בתחתית,
אפשר רק לעלות".
האמונה הופיעה, ירדה מהשמיים, הפחדים נשארו בקרקעית הים, התקווה
פיזרה את ניחוחותיה באוויר הצח.
ביטחון. אהבה. אכפתיות.
איזו מן תחושה עליונה.
המזון שלך לנפש.
יחד, קיים כוח עצום המתגבר על הכל.
כך, אפשר לנצח.
באהבה.
